החלטה בתיק בש"א 175692/07

בפני בקשה בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 להורות על העברת הדיון בתובענה בפני בורר, ובהתאמה להורות על עיכוב ההליכים בתובענה, לרבות עיכוב הדיון בבקשה הדחופה למתן צו עשה שהוגשה ע"י המשיבים/התובעים, וזאת בהסתמך על תניית בוררות הכלולה בהסכם שבין הצדדים המהווה את התשתית לתובענה.

המשיבים מסרו תגובתם בעל פה בדיון שהתקיים בפני היום במסגרת הבקשה שהוגשה למתן צו עשה בבש"א 175692/07.

בקליפת אגוז טוענים המשיבים/התובעים כי ההסכם נוסח ע"י המבקשות/הנתבעות וככזה יש לפרשו כנגד מנסחותיו.

ההסכם איננו ברור והציטוט של סעיף הבוררות עליו מסתמך ב"כ המבקשות בבקשה אינו שלם.

בנשימה אחת כורך ההסכם הפניה לבוררות ביחד עם מתן סמכות לבית המשפט שמושבו בתל אביב לדון בסכסוכים ובמחלוקות שבין הצדדים.

ההוראות הללו סותרות זו את זו, אינן מתיישבות זו עם זו ולכן לטענת ב"כ המשיבים יש לפסול את סעיף הבוררות.

ב"כ המשיבים מסתמך על האמור בספרה של פרופ' אוטולנגי, 'בוררות דין ונוהל' מהדורה רביעית, סעיף 125 וכן על ע"א 270/75 רמד בע"מ נ' חב' ווסט צסטר בע"מ, פד"י כט (2), 813 (להלן: פסק דין רמד).

דיון:

בין הצדדים שבפני נכרת הסכם שצורף כנספח א' לבקשה לעיכוב הליכים. מפאת חשיבותם של דברים אצטט את הסעיף במלואו:

"15. במידה ויהיו חילוקי דעות בין הצדדים להסכם זה לגבי 1. עמדתם של שני הצדדים בהתחייבות הנובעת מהסכם זה לגבי שניהם. 2. אפשרות של סיום ההתקשרות כתוצאה ממחלוקת ו/או מציאת פתרון למחלוקת ע"י הבוררות. 3. כל הסכסוכים והמחלוקות בין הצדדים יועברו להכרעתו של בורר אשר ימונה ע"י לשכת עוה"ד וידון בסכסוך כדן יחיד.

לביהמ"ש המוסמך שמקום מושבו ת"א תהיה הסמכות המקומית הייחודית והבלעדית לדון בכל ענין הנוגע להסכם או הנובע ממנו והצדדים מוותרים מראש על זכותם לפנות לכל ביהמ"ש אחר אשר מושבו איננו בתל אביב."

סעיף נוסף המזכיר בוררות בהסכם הוא סעיף 18 הקובע :

"18. בוררות מוסכמת כולל מנגנון התנתקות הוגן לשני הצדדים?" (כך במקור - א.ז.).

לא יכול להיות ספק שאפשר היה לנסח סעיף בוררות בצורה מוצלחת יותר, וכי קיימת אי בהירות בניסוחו של סעיף 15. אי הבהירות משתרעת לגבי הנושאים שלגביהם הוסכם כי יופנו לבוררות. כך למשל, ס"ק 1 ו-2 שבסעיף 15 מתייחסים לנושאים ספציפיים: עמידתם של הצדדים בהתחייבות הנובעת מההסכם וסיום ההתקשרות ביניהם. מאידך בס"ק 3 לסעיף 15  יש הוראה גורפת כי כל הסכסוכים והמחלוקות יועברו להכרעת בורר.

אי בהירות נוספת קיימת בשאלה אם מוסמך בית המשפט לדון בסכסוכים שבין הצדדים, שכן, נאמר בסעיף 15 כי לבית המשפט המוסמך בתל אביב הסמכות המקומית הייחודית והבלעדית לדון בכל ענין הנוגע להסכם או הנובע ממנו. לכאורה, יש בכך כדי לסתור את ההסכמה של העברת כל הסכסוכים והמחלוקות לבוררות כמפורט בס"ק 3 לסעיף  15.

המלומדת אוטולנגי, בספרה 'בוררות דין ונוהל' סבורה כי על בית המשפט לסרב לתת צו לעיכוב הליכים אם עקב ניסוחו של הסכם הבוררות יש אי בהירות בנוגע להפעלתו.

כך גם סבר לטעמה בית המשפט בפסק דין רמד הנ"ל.

עקרון יסודי בפרשנות חוזים הוא שיש לחפש ולדלות פרוש המקיים עד כמה שאפשר את החוזה או התניה שבו ולהעדיפו על פני פרוש אחר המביא לביטולו ולעולם אין למהר ולהכריז על ביטול בשל קושי או אי בהירות בניסוח. כך סבר כב' השופט ברנזון בפסק דין רמד , כך סבר המחוקק אשר קבע כלל פרשנות זה בסעיף 25 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

האם  ניתן ליישב את הסתירות בסעיף 15 להסכם ולקיימו?